ביתר ירושלים, לדעת רבים הקבוצה של המדינה בליגת העל של הכדורגל הישראלי. ביתר ירושלים היא אחת הקבוצות היותר מרתקות בכדורגל הישראלי, כשלקבוצה אוהדים רבים מכל רחבי הארץ וכמובן גם מתנגדים רבים. ביתר ירושלים משחקת באצטדיון טדי בירושלים החל משנות ה- 90, שמכיל למעלה מ- 21,000 מקומות ישיבה. בעבר, מבצרה הבלתי מעורער של ביתר ירושלים היה מגרש ימק"א בירושלים. הצבע הסמלי של קבוצת ביתר ירושלים הוא צהוב-שחור. רבים מכם לא יודעים זאת, אך צבעה המקורי של בית"ר היה כחול-לבן, והוא שונה לאחר הזכייה בגביע 1976. סמל הקבוצה מאז ומתמיד היה "המנורה" – הסמל של תנועת בית"ר ההיסטורית.
ביתר ירושלים – היסטוריה
ביתר ירושלים הוקמה בשנת 1936 על ידי דוד הורן, כאוסף של פעילים רוויזיוניסטים, חלקם הגדול פעילי אצ"ל ולח"י. זו גם הסיבה שבמהרה הפכו שחקני בית"ר למוקדי רדיפות על ידי המשטר הבריטי שגירש את חלקם מהארץ. זו גם הסיבה שבית"ר התפרקה לזמן מה ואוחדה שוב בשנת 1943. ההעפלה הראשונה לליגה הראשונה הייתה בשנת 1954, אך כבר לאחר עונה אחת שבה ביתר ירושלים לליגת השנייה למשך 13 שנים נוספות. שנת 1966 הייתה שנת מפנה עבור ביתר ירושלים. בעונת 1966, כשבשורותיה משחקים כוכבים גדולים כדוגמת ד"ר ראול גלר, שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי, שאול מזרחי ואודי רובוביץ', העפילה ביתר ירושלים סוף סוף לליגת הראשונה ומאז, למעט תקרית בודדת היא נשארה שם. אך השחקן שהפך את ביתר ירושלים לקבוצה מובילה בכדורגל הישראלי היה אורי מלמיליאן, שהפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של הקבוצה בכל הזמנים. אורי מלמיליאן שעלה מקבוצת הנוער בשנות ה- 70, היה זה שחיבר את התלכיד הבית"רי לחבורה מנצחת. הקבוצה מנתה באותם ימים שחקנים כמו: יוסי מזרחי השוער , שלישיית הקישור שוקולד מנטה מסטיק – ויקטור לוי, דני נוימן וכמובן אורי מלמיליאן והקפטן דוד ישי. זו גם הקבוצה שזכתה לראשונה בתואר – גביע המדינה בשנת 1976. שנות ה-80 היו השנים בהן מיצבה את עצמה בית"ר כקבוצה מובילה בכדורגל הישראלי. בשנים אלה היא זכתה במספר גביעים, והדובדבן שבקצפת, אליפות ראשונה בשנת 1986/7, עונה בה הפסידה בית"ר רק פעמיים. שנות ה- 90 היו השנים של כוכב אחד בלתי מעורער – אלי אוחנה. אלי אוחנה, שעלה מהנוער, הפך במהרה לסמל בית"רי מובהק. בתחילת שנות ה- 90 לאחר שזכה עם קבוצת מכלן הבלגית בגביע אירופה למחזיקות גביע, הוחזר אלי אוחנה לביתר ירושלים עוד כשזאת הייתה בליגה הארצית. ההשקעה וההירתמות של אלי אוחנה החזירו את הכסף במהרה. ביתר ירושלים שבה לליגת העל וזכתה באליפות בשנה הראשונה לאחר החזרה, כשאת האליפות מוביל אלי אוחנה , שקנה לעצמו מעמד של סמל נצחי בקרב אוהדי ביתר ירושלים. לאחר 3 אליפויות בשנות ה- 90, נקלעה הקבוצה לחובות כספיים ומכרה את רוב השחקנים. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה נקלעה לבעיות. בשנים אלו צצו ספונסרים על ימין ועל שמאל כשכל פעם מישהו מחיה במעט את ביתר ירושלים. בשנים אלו הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה, אך עדיין משחקיה משכו עניין רב. בשנת 2004/5 , כשאלי אוחנה חזר בתור מאמן לקבוצה , החל לצמוח בקבוצה דור של צעירים שהגיעו מהנוער ומקבוצות אחרות, ובנו שלד קבוצה איכותי לשנים הבאות. כאשר הגיע עידן ארקדי גאידמק , התבססה בית"ר על הכישרונות הצעירים, ובליווי של כוכבים בולטים שהובאו מקבוצות אחרות, השתלטה שוב ביתר ירושלים על הכדורגל הישראלי. בשנים אלו זכתה בית"ר ב- 2 אליפויות ו- 2 גביעי מדינה. אך עם זאת, אופיינה ביתר ירושלים כקבוצה מאוד לחוצה בשנים אלו, כאשר מאמנים רבים הוחלפו והמון צרות פנימיות הודלפו לתקשורת. ארקדי גאידמק שתכנן לנצל את חוזקו כבעלי בית"ר ולרוץ לראשות העיר, נחל כישלון מוחץ והחליט לעזוב את ביתר ירושלים ללא תנאי. בעונת 2008/9 כבר היה נראה שביתר ירושלים שוב בדרך לפירוק – עד שהגיע המושיע התורן – גומא אגייאר הברזילאי. בשנה זו מונה גם איציק קורנפיין , שוער הקבוצה האגדי – להיות מנכ"ל הקבוצה והיה אחד הגורמים שעזרו בהצלת ביתר ירושלים.
ביתר ירושלים – הישגים
אליפויות – 6 : 1986/7, 1992/3, 1996/7, 1997/8, 2006/7, 2007/8
גביע מדינה – 7 : 1975/6, 1978/9, 1984/5, 1985/6, 1988/9, 2007/8, 2008/9.
גביע הטוטו – 1 – 1997/8
מלכי שערים: אלי אוחנה 142 שערים , אורי מלמיליאן 140 שערים
ביתר ירושלים – יריבויות בולטות
בשנות ה- 70 וה- 80 הייתה יריבות עירונית חזקה מאוד לביתר ירושלים – הפועל ירושלים. הדרבי הירושלמי היה לאחד המשחקים החמים בכל עונה כשירושלים מתחלקת לשני מחנות אוהדים. אך מסוף שנות ה- 80 הפועל ירושלים הלכה ונחלשה ואיבדה את כוחה בכדורגל הישראלי.
ביתר ירושלים – הפועל ת"א –
אחת היריבויות המסקרנות ביותר בכדורגל הישראלי, יריבות שגובלת בשנאה. יריבות זו אף גרמה להתקרבות של אוהדי ביתר ירושלים לאוהדי מכבי ת"א (יריבה שנואה אף היא) – בגלל המכנה המשותף נגד הפועל ת"א. היריבות הכריעה אליפויות רבות, במיוחד המשחקים הזכורים בין בית"ר להפועל בטדי, משחק שמנע מבית"ר לקחת אליפות, וכמובן "משחק השרוכים" של בית"ר מול בית שאן, בו הפסידה הפועל ת"א את האליפות לביתר ירושלים.
ביתר ירושלים – בני סכנין –
עוד יריבות מרתקת בין שתי קבוצות שמסמלות קצוות פוליטיות בכדורגל הישראלי. מצד אחד, ביתר ירושלים, הקבוצה שהכי מזוהה עם הימין הפוליטי ומגובה בקומץ הבית"רי שלעיתים מואשם גם בפליטות גזעניות. מצד שני, בני סכנין, קבוצה ערבית, האנטיתזה לביתר ירושלים – כל משחק הוא מלחמת עולם ואין לנו יותר hardcore מזה במדינה.
ביתר ירושלים – הקומץ הבית"רי והשיוך הפוליטי
ביתר ירושלים היה הקבוצה המשויכת ביותר מבחינה פוליטית. כולם יודעים שביתר ירושלים משויכת פוליטית ומזוהה עם הימין הפוליטי בארץ, בעיקר עם מפלגת הליכוד. חברי מפלגת הליכוד הם אוהדים קבועים ביציעי הקבוצה, יותר מכך, יו"ר הכנסת רובי ריבלין, היה בעבר מבעלי הקבוצה. לקבוצה נוצר שם רע בעיקר בשל אוהדיה, או יותר נכון קומץ אוהדיה הנקרא "הקומץ הבית"רי". הקומץ הבית"רי הוא אותו פלח מהקהל שמייצר התפרעויות אלימות וקריאות גזעניות נגד ערבים. הקריאות ומעשי האלימות הכתימו את יתר אוהדי הקבוצה, וגם הנהלת הקבוצה מקבלת קנסות רבים בעקבות מעשים אלו. בשנת 2005 הוקם ארגון אוהדי הקבוצה, לה פמיליה, שגם לו יוחסו מספר מקרי אלימות